פסק-דין בתיק ע"פ 2258/11

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מתאריך 23.2.2011, בגדרו נקבע כי המערער הינו בר-הסגרה לפולין.

           בפתח הדברים אביא בקצרה את העובדות הצריכות לעניין.

העובדות הרלבנטיות

2.             בשנת 1998 נפתחה בפולין חקירה פלילית כנגד המערער, שסופה בהוצאת צו מעצר (פנים-מדינתי) כנגדו בתאריך 17.9.1999. רשויות החקירה בפולין חשדו במערער כי הוא הפעיל ארגון עברייני, שהיה מעורב בביצוע עשרות עבירות רכוש ומרמה במספר מדינות באירופה, בין השנים 1996-1993 (להלן: הארגון).

           הארגון והפעילים בו נחשדו כמעורבים בגניבת סחורות שונות, כגון: רכבים, מכשירי אלקטרוניקה, מצרכי מזון, מוצרי קוסמטיקה ופריטי לבוש, אגב ביצוע פעולות מרמה וזיוף. שיטת הפעולה של הארגון היתה, כנטען, זו: הארגון הקים חברה פיקטיבית בפולין, אשר הציגה את עצמה כחברת הובלות, ובהתאם לכך התקשרה בהסכמים להובלת מטענים שונים באירופה. הגניבה התבצעה, על פי הנטען, על ידי כך שחברי הארגון התחזו כלפי החברות שהחזיקו בסחורה - לנהגים, אשר היו אמורים לאסוף את הסחורה (בין היתר באמצעות מסמכים מזויפים ולוחיות זיהוי מזויפות). הנהגים האמורים אספו את הטובין ממקום המצאם, אולם במקום להעביר את פריטי הסחורה ליעדים שאליהם אלה אמורים היו להישלח - חברי הארגון הובילו את הטובין ופרקו אותו למחסנים שהארגון שכר. הסחורה הגנובה נמכרה או הועברה אז ליעדים שונים. בצורה זו נגנבו לכאורה ציוד ומוצרים בשווי כולל של כ-3.5 מליון ש"ח (בערכי מקור).

3.             זה המקום לציין כי אחיו של המערער (להלן: ולודזימרז) הואשם אף הוא בעבירות הקשורות לפעילות הארגון, ובגין עבירות אלו הוא נשפט בפולין למאסר בפועל לתקופה של 5.5 שנים וכן הושת עליו קנס כספי. מאחר שולודזמירז הגיע גם הוא לישראל (בשלב שלאחר מתן הכרעת הדין ולפני גזר הדין שניתן בעניינו בפולין) - הגישו השלטונות הפולניים בקשה להסגרתו שלו, וזו נידונה והתקבלה, בהסכמת הצדדים, על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בתאריך 7.9.2010.

4.             באשר למערער עצמו - מאחר שהרשויות הפולניות לא הצליחו לאתרו בפולין, הם הפיצו בתאריך 22.7.2002 צו איתור ומעצר בינלאומי, באמצעות ארגון האינטרפול (בטכניקה הידועה בשם: "הודעה אדומה"). בצו זה לא צוינה ישראל כאחת המדינות שבהן המערער צפוי להימצא, ולא צורפו אינדיקציות המעידות על הימצאותו דווקא בישראל.

5.             בתאריך 3.3.2005 חל מפנה בחקירה, כאשר במשרד המשפטים הפולני התקבל מידע, לפיו המערער נמצא בישראל. לאחר בדיקה של ארגון האינטרפול - המידע אושר בתאריך 4.4.2006, ולשלטונות הפולניים נמסר כי המערער קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1996, והוא שוהה בישראל מתאריך 15.5.1996. ביני לביני הוצא בתאריך 23.2.2006 צו מעצר (פנים-מדינתי) מתוקן כנגד המערער.

6.             על בסיס המידע החדש הנ"ל, שיגרה ממשלת פולין לישראל בתאריך 10.9.2006 בקשה למעצרו ולהסגרתו של המערער. מאחר שהבקשה לא הוגשה בדרך הדיפלומטית, ולא צורף לה חומר ראיות נדרש, היא תוקנה והועברה מחדש לישראל בתאריך 27.11.2007 באמצעות השגרירות הפולנית בישראל (להלן: בקשת ההסגרה המקורית). לטענת המערער - שר המשפטים הפולני, שהיה חתום על בקשת ההסגרה המקורית, חדל מלכהן במשרתו זו בתאריך 4.11.07.

7.             בקשת ההסגרה המקורית נסמכה על הוראות האמנה האירופית בדבר הסגרה, שעליה חתומות ישראל ופולין (ראו: כתבי אמנה 647, כרך 17, עמוד 87 (להלן: אמנת ההסגרה)). בגדרי בקשת ההסגרה האמורה, יוחסו למערער מספר עבירות, כולן לפי חוק העונשין הפולני החדש, שנכנס לתוקף בשנת 1998 (להלן: חוק העונשין הפולני החדש, או: החוק הפולני החדש). העבירות שבהן הואשם המערער היו אלה: גניבת מטלטלין בנסיבות מחמירות (סעיף 278(1), יחד עם סעיף 294 וסעיף 13(1)) לחוק הפולני החדש); סיוע לגניבת מיטלטלין בנסיבות מחמירות (סעיף 294(1), יחד עם סעיפים 278(1), 18(3), 91(1) ו-11(2) לחוק הפולני החדש); ושימוש במסמך מזויף (סעיף 273 לחוק הפולני החדש). להשלמת התמונה יש לציין כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות למערער נהג בפולין חוק העונשין הפולני משנת 1969 (להלן: חוק העונשין הפולני הישן), ברם הרשויות הפולניות התחייבו כי המערער יישפט על פי חוק העונשין הפולני החדש, שהינו לשיטתן מקל יותר עימו (וכך נעשה גם בעניינו של ולודזמירז).

8.             על סמך בקשת ההסגרה המקורית, הורה שר המשפטים של ישראל בתאריך 30.6.2010 על הגשת עתירה לבית המשפט כדי להכריז על המערער ועל ולודזמירז כבני הסגרה לפולין, ובהתאם לכך הגישה המדינה עתירה, שבגדרה התבקש בית המשפט המחוזי בירושלים להצהיר, בין השאר, כי המערער הינו בר-הסגרה (להלן: העתירה המקורית).

9.             בתאריך 18.8.2010 הגישה ממשלת פולין בקשת הסגרה משלימה, במסגרתה צוין כי הסגרתו של המערער מתבקשת לצורך העמדתו לדין בגין עבירה נוספת, היא עבירת זיוף מסמך בכוונה להשתמש בו כאותנטי (סעיף 270(1) יחד עם סעיפים 11(2) ו-12 לחוק העונשין הפולני החדש), וזאת במקום עבירת הזיוף שהוזכרה בבקשת ההסגרה המקורית, לפי סעיף 273 לחוק העונשין הפולני החדש (להלן: בקשת ההסגרה המשלימה). בהתאם לכך ניתנה הנחיה נוספת ומשלימה בנושא מאת שר המשפטים של ישראל ובתאריך 31.8.2010 הוגשה עתירה משלימה, שבגדרה התבקשה הסגרתו של המערער גם בגין העבירה הנוספת שצוינה בבקשת ההסגרה המשלימה (להלן: העתירה המשלימה). העתירה המשלימה הסתמכה כולה על חומר הראיות שהוגש בעתירה המקורית.

10.          בתאריך 23.2.2011 קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את העתירות וקבע כי המערער הינו בר-הסגרה לפולין בגין כל העבירות שצוינו בעתירה המקורית ובעתירה המשלימה (כשהן נקראות במשותף). עוד קודם לכן הורה בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופט ג' כנפי-שטייניץ) כי המערער וכן אחיו יעצרו עד למתן פסק-דין בעתירה להכרזתם כברי-הסגרה. ערר של המערער על החלטה זו, במסגרת בש"פ 6305/10 - נדחה(ראו: החלטת חברתי, כב' השופטת א' חיות מתאריך 14.9.2010). במסגרת פסק הדין, מושא הערעור, נקבע כי המערער ישאר במעצר עד להסגרתו.

           פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים - הוא שעומד במרכז הערעור שלפנינו.

           נעבור עתה לבאר את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה.

הוראות הדין הצריכות לעניין

11.          בגדרי חוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה, או: החוק) המחוקק הסדיר את המנגנון המאפשר את הסגרתו של אדם הנמצא בישראל - לידי מדינה אחרת המבקשת להעמידו לדין פלילי בשטחה. עניינו העיקרי של חוק ההסגרה הוא שקלול ואיזון של הזכויות והאינטרסים הנוגדים של כל הנוגעים בדבר הכלולים בהליך. אלה יצוינו להלן:

(א)      ההסגרה משפיעה בראש ובראשונה על זכויותיו החוקתיות לחירות של האדם שהסגרתו מתבקשת. בנושא זה קובע סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כדלקמן: